איזון לא עדין

 ידיעה מהיום בעיתון הארץ:

הפצ"ר, ת"אל אביחי מנדלבליט: קליעי "טוטו" אינם מתאימים לפיזור הפגנות
מאת עמוס הראל
הפרקליט הצבאי הראשי, תת-אלוף אביחי מנדלבליט, הודיע אתמול כי הצבא אינו רואה בקליעים מרובה רוגר (המכונים גם "טוטו") אמצעים לפיזור הפגנות. צה"ל עשה שימוש בקליעים, בקוטר 0.22 נגד מפגינים בחודשים האחרונים.

על פי ארגון "בצלם", לפחות בשני מקרים מתחילת השנה נהרגו מהירי פלסטינים, נער בן 14 בחברון ומפגין נגד בניית גדר ההפרדה בנעלין. במכתב ששיגר ל"בצלם", כתב הפצ"ר כי צה"ל נוקט כללים מחמירים באשר לשימוש ב"רוגר", באופן דומה לאלה הנהוגים בפתיחה באש מרובים אחרים.

יריות נורו אתמול בבוקר לעבר מכונית ישראלית, מדרום להתנחלות עפרה שבאזור רמאללה. מהירי לא היו נפגעים ולא נגרם נזק. בסריקות של כוחות צה"ל, בין הכפרים עין-יברוד וביתין, נמצא המקום שבו הניחו המחבלים את המארב ובו שמונה תרמילים של קליעים מרובה קלצ'ניקוב. המחבלים נמלטו. בתקופה האחרונה, פיגועי ירי בגדה נחשבים לתופעה נדירה יחסית, עקב השיפור ביכולתם של מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית בסיכול פיגועים.

-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_

ידיעה מיום שלישי, גם כן מהארץ:

מייל לעובדי רשות ההגירה: "ובערת הרע מקרבך"
מאת דנה ויילר-פולק
הרוחות סביב הקמת יחידת עוז, יחידת האכיפה חדשה ברשות האוכלוסין וההגירה, לא שוככות והקולגיאליות חוגגת. היום (שלישי) שלח מנהל לשכת עכו של המשרד ברכה בדואר האלקטרוני לרגל הקמת היחידה החדשה בזו הלשון: "עובדי הלשכה בעכו מאחלים לכם הצלחה ומחזקים את ידיכם למען תקיימו הכתוב 'ובערת הרע מקרבך'. יעילות שליחותכם אינה נופלת משלנו. חיזקו ואימצו".

יחידת עוז, שהחלה לפעול ב-1 ביולי, הינה יחידת האכיפה של רשות האוכלוסין וההגירה ומחליפה את משטרת ההגירה שפעלה עד היום. הרשות כפופה למשרד הפנים ופועלת מכוח החלטת ממשלה שהתקבלה ב-2008. היחידה כוללת 200 פקחים אזרחיים שנבחרו לתפקיד, להם סמכויות שיטור כלפי זרים בלבד.

בימים האחרונים מעוררת היחידה סערה לאור פעילות האכיפה האינטנסיווית שנערכה באחרונה בגן לוינסקי הסמוך לתחנה המרכזית בתל אביב, פעילות בה עוכבו עובדים זרים ופליטים לשם בדיקת מסמכיהם במטרה לאתר שוהים בלתי חוקיים. מתחילת עבודת היחידה נבדקו כ-700 זרים מתוכם נעצרו 100.

הרשות החדשה תרכז את הטיפול בזרים – מהגנה על זכויותיהם במשא ומתן עם מעסיקים (תחום שעד כה הופקד בידיו של משרד התמ"ת, ד"ו), דרך מעצר של שוהים לא חוקיים ועד לגירוש. היא גם תטפל בפליטים ומבקשי מקלט משלב הזיהוי, דרך בדיקת הבקשה ועד המלצה (עד כה בוצע על ידי נציבות האו"ם לפליטים, ד"ו).

ממשרד הפנים נמסר בתגובה להודעתו של מנהל לשכת עכו, כי "מדובר בעובדי משרד הפנים שמאחלים הצלחה לחבריהם".

הבוקר: עובד ניגרי תקף פקח

בתוך כך, ביממה האחרונה שוב מופנה גל של תקיפות כלפי בכירי יחידת עוז – תוך עליית מדרגה לאלימות פיזית, מילולית ופלילית. הבוקר הותקף פקח של היחידה, במהלך פעילות שגרתית בתחנה המרכזית בתל-אביב. כאשר ביקש הפקח לבדוק את מסמכיו של אזרח ניגרי, הלם זה באגרופיו בפני הפקח וגרם לחבלות בפניו. מקרה נוסף בו נתגלתה פעילות פלילית אירע כאשר רכבו של סגן מנהל יחידת עוז נפרץ בתוך חניון היחידה ונלקחו ממנו מסמכים אישיים. יומיים מאוחר יותר, עצרה משטרת ישראל שני מבקשי מקלט גיאורגים, כשבאמתחתם המסמכים שנגנבו.

-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_

עכשיו קצת קריאה ביקורתית.

מזכיר לי קצת שאחרי סיטואציה, שבה אני מתקרב להבין שיצאתי לא בסדר מול מישהו, אני מודה/מתנצל ומסיים ב-"אבל את/ה…." או אפילו רק "אבל…" ובעצם חוזר חזרה לאותה נקודה של חוסר לקיחת אחריות. רוב העיתונות לדעתי מייצגת את דרך החשיבה הזו, כאשר גם אם מישהו טורח למצוא פגם בהתנהלות שלנו, המדינה והרשויות שלה, הוא יעדן את זה ב"אבל" טוב בסוף, שמכניס לאווירה של "אני לא בסדר אבל אין לי ברירה…", ובעצם… "אני בסדר". כל זה לכאורה בשל צורך להיות "מאוזן".

יש כאן שלושה חלקים:

1. ביקורת

זה השלב שמצדיק את המושג "עיתונות חוקרת". העיתון מדווח על משהו לא תקין בהתנהלות שלנו, כדי שאנחנו נדע ונתרעם על כך (בתכלס, כדי שנצקצק בלשון ונגיד אוי זה נורא). בידיעה הראשונה מדובר על שימוש לא תקין בנשק קטלני מול הפגנה לא מסוכנת. בידיעה השניה, גילוי שנאת זרים וגזענות מצד מערכת חדשה לטיפול בנושא מהגרים "לא חוקיים" שאמורה להיות הומנית יותר מקודמתה, ומנותקת מרגשות שנאה ואלימות.

2. איזון

בעולם לא מאוזן כמו שלנו, התקשורת מנסה להיות "מאוזנת". לדעתי זה יותר מזה, הרי איזון לא יכול לבוא בתוך כל כתבה, אלא במיכלול של התייחסויות, גישות, ודעות. אם כל ידיעה תהיה מאוזנת, זה יצטרך להיות קודם כל מלאכותי, והתוצאה, אותה כתבה בעצם תהיה ריקה ממשמעות. מה גם, שאין איזון. אותו איזון מלאכותי הוא המשך לאותה אשליה שמקיימת את המצב הלא תקין מלכתחילה, ועכשיו, אותה ידיעה רק תזין את האשליה, ותקבע את המציאות.

למה חשוב להודיע על יריות שנורו אל עבר מכונית ישראלית תחת אותה ידיעה קצרה וספציפית שמדברת על שימוש לא חוקי בנשק קטלני מול מפגינים לא מסוכנים. למה חשוב להודיע על תקיפת פקח באותה ידיעה שבה מתואר יחס גזעני של הרשות החדשה. את שני המקרים האלה חשוב לציין, אין ספק, אלו חדשות חשובות, אבל הן לא באמת "מאזנות" את הידיעה המקורית.

ירי על רכב אזרחי הוא פיגוע, הוא לא חוקי ולא מוסרי. אין קשר בינו לבין הפגנה אזרחית לא חמושה ולא מסוכנת. תקיפת עובד ציבור, או פריצה לרכב הן עבירות פליליות ויש להתייחס אליהן כך. אין קשר ביניהן לבין אופי גזעני של בכיר באותה רשות.

המטרה היא ביטול הביקורת העצמית, והחזרת האחריות אל האחר. פלסטינים יורים, אין לנו ברירה אלא להיות אלימים. המהגרים אלימים, צריך יד קשה (מה בין יד קשה לבין גזענות?).

3. נירמול

כאן המסר הוא מאוד חבוי, אך לדעתי חשוב מאין כמוהו. כאשר הפרקליט הצבאי כותב: 'צה"ל נוקט כללים מחמירים באשר לשימוש ב"רוגר"', הוא הופך את הצבא שוב לגוף מוסרי, הגיוני, שמפעיל אלימות שהולמת את הסיטואציה לכאורה. הבעיה לפי משפט זה היא באותם סוררים שלא מקיימים את רוח צהל, ולא בצבא עצמו, הטהור. כך כמובן מתעלמים מה"קריצה" התמידית בתוך הצבא לגבי רמת האלימות כלפי פלסטינים.

כשמשרד הפנים מגיב ש-"מדובר בעובדי משרד הפנים שמאחלים הצלחה לחבריהם", הוא בעצם מנסה לומר, שלא היתה כוונה רעה. אני לא יודע מי ממונה על התגובות במשרד הפנים, אבל זוהי התגובה הגרועה ביותר האפשרית. או, שהיא באמת מוכיחה את המצב העגום – המגיבים אפילו לא הבינו מה לא בסדר בזה, הם רק רוצים שלא יעשו עניין מזה. אבל לא רק המגיבים במשרד הפנים. אני בטוח שהרבה קוראים חושבים: טוב, הוא לא התכוון, מה עושים עניין מכל דבר. וזו בדיוק הבעיה. כאשר מישהו ש"לא מתכוון" עושה שימוש במילים כל כך קשות כלפי קבוצה של אנשים, זה הרבה יותר מפחיד אותי מאשר מישהו שכן מתכוון. זה מראה כמה השנאה שלו שורשית ובסיסית. ועוד, אם מגיב רשמי של משרד הפנים מסוגל בכלל להגיב כך על המקרה, זה מצב מסוכן. זו הבנאליות של הרוע.

ולעניין הגירוש. לפי מוקד סיוע לעובדים זרים, יעדי הגירוש הם:

• ילדים: ילדי מהגרים שמרביתם נולדו בארץ, התחנכו כאן, דוברי עברית וישראלים לכל דבר כעת עומדים להיעצר ולהישלח למדינה שאינם מכירים.
• מהגרי עבודה: אשר רבים מהם הגיעו בהזמנת מדינת ישראל ובאשרות חוקיות, איבדו את מעמדם לפני תום תקופת הויזה בשל הסדר כבילתם למעסיקיהם אשר הוגדר על ידי בית המשפט העליון כעבדות מודרנית. כעת גם הם נעצרים.
• פליטים: מדינת ישראל קבעה הגבלות גיאוגרפיות חמורות על פליטים בישראל ואסרה על מרביתם לשהות בשטח שבין חדרה לגדרה. פליטים רבים מתגוררים בתל אביב, ובמיוחד משפחות, משום שרק שם הצליחו למצוא עבודה, מגורים, והחשוב מכל – מוסדות חינוך לילדיהם. כעת, כל מי שייתפס בתל אביב צפוי למעצר יחד עם ילדיו.

שווה לקרוא בהקשר זה: מיתוסים , בריאות, עדכונים, שיטות של צהל.